אני מסתכלת עליו והוא שלו כל כך. ישן ולחייו סמוקות
עוד מעט מתחיל יום הזיכרון.
אני מסתכלת עליו עכשיו והדופק שלי עולה.
ילדתי אותו כאן, בישראל.
ובטלוויזיה אמא שכולה מוחה דמעה מול מצלמה פולשנית.
לי זה לא יקרה, יבוא שלום עוד 17 שנים...
ומה אם לא? הספק מזדחל אלי מהר
זה מה שאמרו הורינו... וגם סבתא שלי.
העניין של שלום, איך נאמר, מתמהמה.
ואני מסתכלת עליו ומחסירה פעימה.
ילדתי אותו כאן, בישראל
אמרו לי שעם האימהות מגיעות הדאגות, הנה היא מזדחלת לה, "שלום לך חרדה יקרה, שלא תעיזי להתנחל."
ומה את מודאגת מזה, אני רבה עם עצמי. יש כבישים ומחלות וחרמות בכיתה. צבא זה .. רחוק!
אני ילדתי אותו כאן, בישראל.
למציאות הזו, לשיגעון.
ואני מחסירה פעימה ומוסיפה שערה לבנה.
#הידולה - מכילה נשים לאחר לידה ומלווה נשים בתהליכי עיבוד לידה
Comments